מרעי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

מבוא

עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף שעל פי הנטען נגרם לתובע יליד שנת 1980 בתאונת דרכים מיום 16.4.06. התביעה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן:"חוק הפלת"ד").

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 16.4.06, היה התובע מעורב בתאונת דרכים, עת רכב צד ג' התנגש בעוצמה רבה ברכב בו נהג.

ממקום התאונה, הובהל התובע בניידת טיפול נמרץ לבית חולים "פוריה" כשהוא מחוסר הכרה. לתובע בוצעו צילומים ואובחנו אצלו חבלות בכל חלקי גופו ובעיקר בראש, פנים, עין ימין ופצע בעפעף וכן אובחנו פגיעות קשות בכתף ימין וביד ימין וחתך בשפה תחתונה. בנוסף, אובחן אצלו שבר מרוסק תוך מפרק חלק דיסטאלי של ראדיוס שמאל עם תזוזה ושבר – תלישה של זיז סטילויד של האונה השמאלית.

התובע אושפז מיום התאונה ועד ליום 25.4.06. במסגרת האשפוז בוצע לתובע ניתוח אקספלורציה של עין ימין ותפירת עפעף עליון בעין. בנוסף בוצעו אצל התובע תפירות בשפה התחתונה. עוד עבר התובע שחזור סגור של השבר ראדיוס דיסטאלי משמאל.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 30.4.06 בוצעו לתובע צילומי ביקורת של שורש כף יד שמאל ואובחנה תזוזה משנית של השבר. אי לכך, אושפז התובע לצורך קבלת טיפול ניתוחי עד יום 3.5.06. ביום 1.5.06, עבר התובע ניתוח לשחזור סגור וקיבוע פנימי של השבר.

התובע מבקש לפצותו בגין אובדן שכר לעבר, אובדן כושר השתכרות לעתיד, כאב וסבל, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד וכן הפסדי פנסיה.

אין מחלוקת בשאלת החבות. המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת הנזק בלבד.

ראיות הצדדים

מטעם התובע העיד התובע בלבד. מטעם הנתבעת העיד מר גיא שריקי הממונה על התובע במקום עבודתו. בנוסף הוגשו מסמכים בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

לבחינת מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה מינה בית המשפט שלושה מומחים מטעמו: בתחום האורתופדי, בתחום העיניים ובתחום הנפשי.

ד"ר מיכה רינות מומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי, בדק את התובע ביום 25.5.08 וקבע בחוות דעתו, כי לתובע דפורמציה קלה בשורש כף יד שמאל, דלדול קל של שרירים והגבלה קלה בטווחי התנועה. באשר לכתף שמאל קבע המומחה, כי השבר בעצם הבריח התחבר מבלי שנותרה דפורמציה או הגבלה בטווחי תנועה. בדיקת הכתף הייתה תקינה. בנוסף, בדיקת ע"ש צווארי הייתה תקינה.

המומחה קובע לתובע נכויות זמניות כדלקמן: בשיעור 100% למשך שלושה חודשים ממועד התאונה, 30% נכות זמנית למשך שלושה חודשים נוספים, 15% למשך ששה חודשים. המומחה קובע לתובע נכות לצמיתות בשיעור 5%. עוד קובע המומחה, כי התובע לא יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד בקשר לתאונה הנדונה וכן קובע שהתובע יהיה מוגבל בעבודה פיזית קשה של יד שמאל שאינה ידו הדומיננטית של התובע.

ד"ר סטנלי היימס מומחה מטעם בית משפט בתחום העיניים בדק את התובע וקבע בחוות דעתו, כי לתובע נגרמה חבלה קשה לעין ימנית אשר גרמה לליקוי ראייה קשה. המומחה מקנה לתובע נכות לצמיתות בשל התאונה בשיעור 30%. המומחה קובע לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך חודשיים ממועד התאונה. עוד ציין המומחה, כי קיימת לתובע הפרעה תפקודית משמעותית. בהעדר ראייה דו כיוונית, התובע אינו יכול לעבוד בגובה ועליו להיזהר בעבודה ליד מכונות בתנועה ובמקצועות מסוימים. עוד ציין המומחה, כי יהיה על התובע להיות במעקב של רופא עיניים לשם טיפול במחלת הגלאוקומה ויתכן שבעתיד אף יזדקק לניתוח. המומחה מציין, כי הטיפולים ניתנים במסגרת שירותי הבריאות ללא תשלום מיוחד.

פרופ' קליין המומחה מטעם בית משפט בתחום הנפשי בדק את התובע וקבע בחוות דעתו, כי בעקבות התאונה התפתחו אצל התובע תסמינים אופייניים של הפרעת דחק פוסט טראומטית אשר התמתנו, אולם לא חלפו לחלוטין. המומחה העריך את נכותו הנפשית של התובע בשיעור 10% בגין הפרעת הסתגלות מתמשכת עם תסמינים דיכאוניים. יחד עם זאת, המליץ המומחה לקצוב נכות זו כנכות זמנית למשך שנה שלאחריה ייבדק התובע פעם נוספת על מנת לקבוע נכותו לצמיתות ככל שתיוותר כזו. בעקבות חוות דעת זו, נבדק התובע בשנית אצל פרופ' קליין ביום .17.8.09 פרופ' קליין קבע, כי נכותו הנפשית לצמיתות של התובע הינה בשיעור 7.5% שכן עדיין קיימים אצל התובע סימנים אובייקטיבים וסובייקטיביים המגבילים באופן קל עד בינוני את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה.

המומחים לא נחקרו על האמור בחוות הדעת מטעמם על ידי מי מהצדדים, לפיכך, חוות דעתם לא נסתרו. באשר לתחום הנפשי, אמנם הוכח לפני שהתובע לא ציין בפני המומחה את עברו הרפואי בתחום הנפשי והסתיר מהמומחה פנייה קודמת עובר לתאונה לקבלת טיפול נפשי, ואין הדבר תקין (עמ' 12 ש' 24 – עמ' 13 ש' 7), עמ' 14 ש' 10-24 , עמ' 15 ש' 10-25). על התובע היה למסור את כל הנתונים לגבי מצבו הרפואי הרלוונטיים לתחום מומחיותו של המומחה הבודק אותו. מצאתי את התנהלות התובע חסרת תום לב. יחד עם זאת, לא הוכח לי שלו היו מלוא הנתונים מוצגים למומחה בתחום הנפשי, הייתה קביעתו משתנית. כאמור המומחה לא נחקר על ידי מי מהצדדים ולא התבקשה התייחסותו לעברו הרפואי של התובע ותלונותיו הקודמות והאם יש בכך כדי לשנות מחוות הדעת. בנוסף, יכלו הנתבעים לפנות למומחה בשאלות הבהרה בצירוף המסמכים הרלוונטיים על מנת לבדוק האם המומחה משנה קביעתו. גם לא הוכח לי שהמסמכים הרפואיים באשר למצבו של התובע לא עמדו לנגד עיני המומחה עת גיבש קביעתו. יתרה מזאת, ניתן פרק זמן די והותר לצדדים להמציא למומחה את כל המסמכים הרפואיים בעניינו במיוחד בשים לב שהתובע נבדק אצל המומחה בתחום הנפשי פעמיים בפער זמן גדול. לפיכך, לא מצאתי לשנות את קביעת המומחה בתחום הנפשי והנכות הרפואית שנקבעה לו בתחום זה בעינה עומדת. יחד עם זאת מצאתי לאחר התרשמותי מהתובע בעדותו לפני ולאחר שלקחתי בחשבון אף את הפרטים שהעלים התובע מהמומחה , כי ההשפעה התפקודית שיש לנכות זו הינה מינימאלית ביותר.

נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור 38.5%.

נכותו התפקודית של התובע